למי אני שייכת?
לפי התיאוריה של אדלר
לפי אדלר
אישיות האדם מתגבשת בשנים הראשונות לחייו של האדם.
הילדים במשפחה מעצבים את התפתחות האישיות שלהם
בהתאם למאמציהם למצא את מקומם בקבוצה.
הילד יפתח את התכונות ואת המאפיינים
שהוא מאמין שיסייעו לו למצוא את מקומו.
הצורך הבסיסי שלנו כבני אדם הוא לחוש שייכות,
לתפוס את המקום שלנו בקבוצה החברתית
אם זה במשפחה או בגן הילדים.
אני מנסה לדמיין את הילד שנולד עם מתנה גדולה
עם כשרון ליצור, כשרון בולט במיוחד
לצייר או לשיר או לרקוד
והוא מחפש את המקום שלו במשפחה.
אז יש בתים שיעודדו ויקבלו בברכה את הכשרון הזה
ויש בתים בהם ינסו להדחיק ולדכא את היכולת הזאת
כמו אותו אדם שכתב שהוא הכי פוחד שהילד שלו יגיד
שהוא רוצה להיות שחקן.
ואז מה שהילד ישמע זה- אי אפשר להתפרנס מזה
תבחר משהו אחר.
ומאחר ומטרת הילד היא להשתייך
יש סיכוי שהוא ידחיק את המקום הזה.
אך מי שאצלו היצירתיות מופיעה במנות גדולות
לא באמת יכול לוותר על זה
ואז נוצר הקונפליקט, המקום הזה שבו אני רוצה
לרצות את המשפחה שלי לבין הרצון להיות מי שאני.
אמנים ויוצרים רבים חווים את הקושי הזה,
ברב המקרים זה נובע מאהבה ודאגה- ההורים
דואגים לעתיד הילד ולכן מנסים להניע אותו מהכיוון הזה.
וחבל, חבל מאד.
כי אמנות היא מתנה, היצירה חשובה לעולם
תארו לכם עולם בלי מוסיקה, בלי תיאטרון וקולנוע
ואם כולם יוותרו עם מה נישאר?
אני פונה לכל אותם אנשים שמרגישים שמשהו בתוכם
רוצה לצאת החוצה, לבוא לידי ביטוי
אל תוותרו- יש דרכים ללמוד איך לנהל את עצמינו באופו כזה
שיהיה מקום גם לאמנות וגם להתפרנס
ולעיתים גם נוכל להתפרנס מהאמנות
ויש לי הרבה תלמידים שעושים זאת.
